הטיול מתאים למשפחות שמורגלות בהליכה, אך ניתן לבצע התאמות למסלול כך שיתאים למשפחות עם ילדים צעירים יותר או משפחות שמעוניינות בהליכה קצרה יותר מבחינת ק"מ.
אנו נלך בשביל המעיינות שביער עמינדב, יער גדול המשתרע על פני כ-7,000 דונם ממערב לירושלים על רכס שורק שבין 2 הוואדיות הגדולים בהרי ירושלים – נחל שורק ונחל רפאים. באזור בו נטייל היום נראה שרידים להתיישבות וחקלאות קדומה. כל האזור פה היה מאוד מפותח ומיושב בתקופה הביזנטית- כשהרומאים הפכו לנוצרים, במאות 4-6. נראה גם את הצומח של החורש הים תיכוני יחד עם עצים שנטעה קק"ל, נהנה ממגוון תצפיות אל ערוצי הנחלים העמוקים וגם נוכל לטבול בחלק מהמעיינות שלאורך שביל הטיול שלנו.
את הטיול נתחיל בחניון של חורבת סעדים, נלך לפי סימן שבילים כחול, בדרך רחבה, עד לנקודת הירידה אל עין תמר – המעיין הראשון אליו נגיע בטיולינו היום. נהנה ממנוחה במקום הקסום הזה. נחבור למסלול הירוק ונלך לראות שרידים של תעלת מים מהתקופה הביזנטית. נלמד למה שימשה התעלה ובכלל מה היה פה באזור בתקופות קדומות יותר. עם השביל הירוק נמשיך עד שנגיע לעינות עוזי – בריכות כייפיות לטבילה קרירה.
לתושבים שחיו בהרים לא היתה ברירה אלא למצוא דרך להתקיים. לא היו בזמנו משאבות למים שיכלו להעלות מים למקום גבוה והם היו צריכים להסתדר עם תנאי השטח.
האם אפשר לגדל משהו בהר? מה קורה למים כשהגשם יורד? ולאדמה? האדמה נסחפת מטה עם הגשמים ועל זה היה צריך להתגבר. וכך המציאו את החקלאות שאנו קוראים לה חקלאות בטראסות. משמעות המילה טראסה זה מדרגה. וכך מי הגשמים שיורדים עוברים ממדרגה למדרגה ולא סוחפים כל כך את הקרקע שנעצרת על ידי המדרגות.
בנוסף, בחודשים יבשים יותר היה שימוש במי המעיינות שבאזור.
בהרי ירושלים אמנם יש הרבה מעיינות אך שפיעתם איננה גדולה והתושבים שחיו פה חצבו מנהרות על מנת להגיע למקום הנביעה – היכן שהשכבה הקשה דרכה חודרים המים פוגשת את השכבה האטימה למים (אקוויקלוד). מחוץ למנהרה שהם חצבו הם בנו בריכת אגידה ממנה יצאה תעלה להשקיית השדות.
החלקות שהיו מתחת לבריכת האגירה ואליהן שלחו את המים קוראים חקלאות שלחין. החלקות שהיו מעל המעיין הן חלקות של עצים שמספיק להם הגשם שיורד בחורף, והם נקראים חקלאות בעל (אל הגשם).
28/12/2024
חניון חורבת סעדים - יער עמינדב
